ככה היא נולדה, ילדה יפיפיה, עדינה, רגישה שכזאת. עוד בהיותה תינוקת זה בלט מאד. בכתה בקלות מכל דבר שלא היה הכי מדויק לה, פעוטה המתקשה להסתגל לכל שינוי פעוט. כמה שמחנו בבואה, נסיכה אחרי שני בנים. וכמה קשה זה היה. חודשים על גבי חודשים של בכי. מה לא ניסינו? ידיים, מנשא, עגלה, כדור פזיו’, נדנודים,
השבוע התחדשנו במצעים למיטה. בינינו, הגיע הזמן. המצעים הנוכחיים כבר התבלו ונמאסו לי בעיניים. מצעים לא קונים כל יום, ואם כבר אז כבר, הלכתי לחנות יוקרתית וקניתי מצעים מושקעים ויוקרתיים. חזרתי הביתה מסופקת וחיכיתי כבר להתחדש. פה חשוב לציין ששיר התינוקת עדיין ישנה איתנו בחדר. זה פרט חשוב לעלילה. בכל אופן היום נגמר והגיע הזמן
“בואו נשחק במשפחה! אני אהיה האמא, אתה תהיה האבא, ודני יהיה החתול שלנו. אחר כך נתחלף!” היכולת המדהימה הזאת של הילדים להיות פעם משהו אחד ופעם משהו אחר, לאמץ לעצמם ולו לרגע זהות שונה, היא יכולת קסומה, תרתי משמע. למה הם כל כך אוהבים את זה? קודם כל כי זה כיף! בעולם האמיתי אנחנו מי
כאשר ילד או מבוגר מדבר לא ברור, לא מדבר מספיק, או לא מדבר כלל, הנטייה הראשונית של ההורים היא לפנות לקלינאי תקשורת. אמנם תפקידו של קלינאי התקשורת הוא לטפל בשיבושי הדיבור והשפה השונים, אך פעמים רבות יש צורך בשיתוף פעולה עם מטפלים רפואיים ופרא-רפואיים נוספים: 1) רופא אף אוזן גרון- מאבחן ומטפל באנשים הסובלים מבעיות באזורי
אופן השימוש בשפה (פרגמטיקה) זהו המרכיב החברתי והאחרון של השפה בו נעסוק במאמר זה. במאמרים קודמים דיברתי על הסמנטיקה, שהיא הקובעת את תוכן ומשמעות המבע. לכל מילה יש משמעות מילונית כלשהיא, וברגע שמצרפים מילים ליצירת משפט, או מבע, מקבלים משמעות ותוכן. אך מעבר לתוכן, ישנה חשיבות גדולה גם לאופן השימוש באותן מילים. זוהי למעשה הבנת
חקר המשמעות (סמנטיקה) הוא תחום השפה בו נעסוק במאמר זה. תחום זה עוסק בתוכן של השפה ובמשמעות המילים בה. משמעות המילה אינה תמיד קבועה ויציבה, ולעיתים משתנה בהתאם להקשר בו נאמרה. ניקח לדוגמא את המילה ‘שלוש’: במשפט: ‘השעה עכשיו שלוש לפנות בוקר’, משמעה זמן ביום. במשפט: ‘קניתי שלוש חולצות’ משמעה כמות. ובמשפט ‘שלוש, ארבע, ו…’
במאמרים קודמים (חפשו אותם פה בבלוג) עסקנו בחוקי השפה (הדקדוק). התחלנו מאבני הבניין הקטנות ביותר (פונולוגיה- תורת ההגה), המשכנו למבנה המילה הבודדת (מורפולוגיה- תורת הצורות). במאמר זה נעסוק באופן התחברות המילים לרצף תקני ומתאים –’תחביר’. רצף מילים מוגדר כ’משפט‘ כאשר הוא עומד בכללי התחביר בשפה. לכל שפה יש את הכללים והמאפיינים התחביריים שלה, למשל- בעברית נגיד
את המשפט החמוד הזה אמר בני כפיר, כשהיה בן שנתיים וחצי. ולא, אני לא בלונדנה וגם לא בלונדינית… 😉 הטעות החביבה הזאת מלמדת על התחלה של הבנת תהליך שפתי עליו ארחיב כעת: 2) מורפולוגיה– תורת הצורות. תחום זה עוסק בצורות המילים בשפה ובמשמעותן של צורות אלה. צורן הוא יחידת השפה הקטנה ביותר הנושאת משמעות. לדוגמא,
לא, זו אינה טעות הקלדה. הציטוט בכותרת הוא פניה (בעברית) של ילד בן שנתיים וחצי. מצליחים לפענח? המשיכו לקרוא ואולי תגלו את התשובה… השפה היא למעשה אוסף של סימנים מלאכותיים המוסכמים על-ידי קבוצת אנשים. השפה מופשטת ומייצגת רעיונות, רגשות ומחשבות. תהליך רכישת השפה, על כל גווניה, מתחיל עוד ברחם האם ונמשך עד לסוף שנות העשרים
אחרי שלב הפרץ הלקסיקאלי, מופיע שלב הצרופים, או שלב המבעים הקצרים. שלב זה מכונה גם- השלב הדקדוקי המוקדם. לרוב סדר המילים במבע יהיה תקין, גם אם המילים עצמן עדיין יהגו בצורה משובשת ולא תקינה. בתחילה נשמע בעיקר צרופים של מילות תוכן (שמות-עצם, תארים ופעלים) ללא שימוש במילות פונקציה (כינויי גוף, הטיות במין ומספר, מילות יחס
