ארבעה מילדינו נולדו בטווח של חודשיים
(בשנים שונות, כן? לא להתבלבל פה…)
ולחגוג ככה ימי הולדת… זה יכול להיות קשוח.
אז יצרנו לעצמנו נוהל ימי הולדת:
קישוט הבית עם בלון הליום חגיגי ומשמח,
ארוחת ערב משפחתית מפנקת,
ועוגה מפונפנת קנויה, מלאה בקצפת, שוקולד וטונות סוכר.
שהרי ידוע שאין-אין-אין חגיגה בלי-בלי-בלי בלי עוגה!
אבל שניה, לפני שזוללים את העוגה, לא מוותרים על החלק הכי חשוב:
עצימת עיניים, בקשה בלב, וכיבוי הנרות.
ניסיתם פעם לכבות נרות עם פה מחייך?
עם פה עקום?
פה פתוח לרווחה?
פחות יעיל…
בשביל לכבות נרות צריכים לעגל שפתיים, לפתוח קצת את השיניים ולנשוף חזק אוויר דרך השפתיים
יש ילדים שמתקשים מאד לעשות את התנועה הזאת.
סו וואט, תשאלו. מקסימום נעזור להם לכבות את הנרות ביומולדת.
אז זהו, שתנועת כיווץ השפתיים חשובה מאד לא רק פעם בשנה.
היא חשובה בכל רגע ורגע, כשמדברים.
ילד שמתקשה לכווץ שפתיים יתקשה לדבר ברור:
במקום אווווזן הוא יגיד אזן,
במקום עווווווווגיה הוא יגיד עגיה,
ואם במקרה הוא ירצה להגיד את המילה הזאת באנגלית, במקום קווווקייצא לו… טוב, כבר הבנתם…
בקיצור, שליטה ודיוק בתנועות הפה והשפתיים חשובים מאד לדיבור.
אז מה עושים אם מתקשים?
מתרגלים! כלומר, משחקים. כל משחק שמערב כיווץ של השפתיים- הולך.
הנה כמה רעיונות:
כיבוי נרות, ניפוח בלון, נשיפה על בועות סבון, תחרות נשיפה על צמר גפן…
ואיזה עוד משחקים והפעלות יכולים לעזור לנו לכווץ את השפתיים?
יאללה יצירתיים שאתם, שתפו אותי בתגובות!
