ככה היא נולדה, ילדה יפיפיה, עדינה, רגישה שכזאת. עוד בהיותה תינוקת זה בלט מאד. בכתה בקלות מכל דבר שלא היה הכי מדויק לה, פעוטה המתקשה להסתגל לכל שינוי פעוט.
כמה שמחנו בבואה, נסיכה אחרי שני בנים. וכמה קשה זה היה. חודשים על גבי חודשים של בכי. מה לא ניסינו? ידיים, מנשא, עגלה, כדור פזיו’, נדנודים, טיולים…. מרופא לרופא הלכתי איתה. מבקשת לבדוק שהכל תקין פיזית, כי את הנפש אי אפשר לבדוק. וגם לא את הרגישות והתחושה.
ככל שגדלה הבנו, התברכנו בילדה רגישה מאד. “עצבים חשופים”, כמו שהגדירו לנו המומחים. “זה ילך וישתפר, היא תתחספס”. זה אכן משתפר, תודה לאל. אם כי עדיין קיים. אומרים שהבית הוא מקום האימונים לשדה הקרב, לחיים. ובבית יש שני אחים גדולים, בנים, שלא עושים הנחות. גם לא לאחות רגישה. ובדיעבד זה בדיוק מה שהיא היתה צריכה כדי “לגדול מזה ודי”.
עברו כמה שנים, ולמשפחה הצטרפה אחות קטנה. עם עיני תכלת שבולעות את העולם, היא ההפך המשלים של אחותה הגדולה. ילדה מעיזה, סתגלנית, מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלה.
נחזור רגע לאחות הגדולה, הרגישה. בגיל 4 שנים החלה לסבול מנוזלים באוזניים, מה שגרם לירידות בשמיעה ותסכול לאמא הקלינאית שאני ובעיקר לילדה. בדיקות שמיעה, רופאים מומחים לא.א.ג, ובינתיים לא מנתחים רק עוקבים. מחיפוש פשוט בגוגל עולות עשרות המלצות לטיפול בנוזלים באוזניים: החל משיקויי קסם, דרך נרות למיניהם (לאוזן, מה חשבתם???), שמן זית, שום, צמר גפן וחסל. אז זהו, שלא חסל. הנוזלים ישנם. אחת ההמלצות היא למכשיר בשם אירפופר (EarPopper). מכשיר פשוט לתפעול שמזרים זרם אוויר מדגדג לתוך נחיר אחד ומשם לאוזן התיכונה וכך מאוורר אותה ומעודד את ייבוש הנוזלים. מכשיר יקר, אבל אין מחיר לבריאות. הייתי אופטימית כשפינטזתי איך היא משתמשת בו מספר פעמים ביום, ובעיית הנוזלים נפתרת צ’יק צ’ק. הלוא כבר סיפרתי שמדובר בילדה רגישה. והדגדוג הזה באף הלחיץ כל כך, כך שהיא הפגינה סרוב מוחלט אפילו לנסות, לא משנה כמה הסברתי, הדגמתי על עצמי, והבטחתי שזה יקח רק מספר שניות.
המכשיר היוקרתי מצא את מקומו אחר כבוד בארון התרופות שלנו, והנוזלים באו והלכו בהתאם לעונות השנה.
ולפני שבוע… הבחנתי שהקטנה בחבורה לא שומעת טוב. מיד ניגשנו לרופא א.א.ג והנ”ל איבחן נוזלים באוזניים. אוי, לא עוד הפעם! אבל אולי הפעם… ניזכרתי במכשיר האירפופר הנשכח, הוצאתי וניסיתי. והקטנה הזאת נענתה לאתגר בשמחה ודיגמנה לכל מי שרצה לראות איך היא משתפת פעולה יפה יפה עם האוויר המדגדג, ואיך זה כיף ונעים לה באוזן וגם ממש עוזר לה לשמוע טוב. אחותה הגדולה מסתכלת מהצד, חושבת… ופתאום “אמא, אפשר גם?” “בטח חמודה שלי” עניתי מיד, מופתעת. ובלב חשבתי: בטח היא תתחרט עוד רגע… אבל זאתי, כמה שהיא רגישה, ככה היא פייטרית אמיתית. וכשהיא רוצה היא לא מוותרת לעצמה. ישבה בגבורה, עצמה עיניים, ולא זזה עד תום התהליך.
לפעמים דווקא מודלינג קטן של אח, או אחות, שווה הרבה יותר מהדגמות רבות של הורה.
2 מחשבות על “מודלינג בין אחים”
דווקא כקלינאית הייתי מצפה שתרוצי לניתוח כפתורים. ממש מעניין אותי לשמוע למה חיכיתם?
היי ציפי,
תודה על ההתעניינות. אכן היינו במעקב רופא א.א.ג ופעלנו על פי ההנחיות שלו. אני לא מכירה אדם ש”רץ” לבצע ניתוח אלא אם זו הברירה היחידה, וזה לא היה המצב אצלנו. בכל מקרה תמיד תמיד ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע ולפעול בהתאם. יום מקסים!