אופן השימוש בשפה (פרגמטיקה) זהו המרכיב החברתי והאחרון של השפה בו נעסוק במאמר זה.
במאמרים קודמים דיברתי על הסמנטיקה, שהיא הקובעת את תוכן ומשמעות המבע. לכל מילה יש משמעות מילונית כלשהיא, וברגע שמצרפים מילים ליצירת משפט, או מבע, מקבלים משמעות ותוכן. אך מעבר לתוכן, ישנה חשיבות גדולה גם לאופן השימוש באותן מילים. זוהי למעשה הבנת הסיטואציה שמעבר למילים. לכל חברה ותרבות ישנם כללים המנחים את אופן השימוש בשפה.
אבהיר באמצעות דוגמא:
דמינו לעצמכם מצב בו אתם נפגשים עם חברה טובה לארוחת צהריים. אתם מתיישבים במסעדה האהובה עליכם ומעיינים בתפריט. קשה לכם להחליט מה כדאי להזמין, ולכן אתם פונים לחברה הטובה בכדי להתייעץ איתה- ‘המרק נראה טעים. מה את אומרת?‘.כעת נדמיין את המשך הסיטואציה. המרק הגיע, רותח ישר מהסיר, וברגע של שלומיאליות המרק הרותח נשפך לכם על היד. החברה מיד אומרת- ‘תזהרי! זה חם!’ ותוך כדי ריצה לברז הקרוב, אתם מסננים לעברה- ‘מה את אומרת…‘
רובכם, אם לא כולכם, ודאי הבנתם שהשימוש במשפט השאלה ‘מה את אומרת’ בחלק הראשון של הסיטואציה בא בכדי לברר מהי דעתה האמיתית והכנה של חברתכם בנוגע להזמנת המרק. לעומת זאת, אותו מבע המופיע בהמשך הסיטואציה מכיל אלמנט של ציניות. אתם לא באמת תוהים בנוגע למידת החום של המרק. הרי אתם חשים על בשרכם שהוא רותח!
הגורמים העוזרים להבין את המידע שמעבר למילים, הם טון הדיבור (המעיד על ציניות/ רצינות/ צחוק ועוד), ג’סטות והבעות פנים, המקום בו מתקיימת השיחה, הדוברים המשתתפים בשיחה (גילם, מעמדם ועוד), הנושא הנידון בשיחה ועוד.
ילדים קטנים מתקשים בשמירה על כל כללי השיחה. המבוגרים המשוחחים עימם עוזרים להם בהכוונה ובהשלמת המידע החסר. אולם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים המתקשים לזהות את כללי השיחה עלולים למצוא עצמם מתפרצים לדברי שותפם לשיחה (מתקשים לשמור על התורות בשיחה), יתקשו לשמור על נושא השיחה, יעלו נושאים שלא ראוי לדון בהם בהקשר הספציפי, יתקשו בהבנת הכוונה התקשורתית של שותפם לשיחה (ציניות, תמימות, הומור ועוד) וכן לא יתחשבו בידע המאזין (כאשר ידברו על המורה שלהם, ישתמשו בשמה הפרטי ‘נורית’ מבלי להבהיר שמדובר במורה שלהם). קושי פרגמטי הינו חלק מלקות נרחבת יותר הנקראת ‘הפרעה תקשורתית‘.
