“בואו נשחק במשפחה! אני אהיה האמא, אתה תהיה האבא, ודני יהיה החתול שלנו. אחר כך נתחלף!”
היכולת המדהימה הזאת של הילדים להיות פעם משהו אחד ופעם משהו אחר, לאמץ לעצמם ולו לרגע זהות שונה, היא יכולת קסומה, תרתי משמע.
למה הם כל כך אוהבים את זה? קודם כל כי זה כיף! בעולם האמיתי אנחנו מי שאנחנו, עם המראה החיצוני שאיתו נולדנו, עם החוזקות והחולשות שבהם התברכנו. אבל בעולם הדמיון אפשר לאמץ לעצמנו איזו זהות שרק נרצה, ובלי להתחייב! אפשר לרגע אחד להיות סופרמן גיבור העל שמציל אנשים, ולרגע אחר קפטן הוק הרשע. בהזדמנות נוספת נהיה חזקים וגיבורים כמו פופאי ומיד לאחר מכן חסרי אונים כמו מוגלי התינוק שננטש בג’ונגל.
מעבר להנאה הברורה, יש פה עוד כל כך הרבה תועלות:
- משחקי תפקידים מעשירים את הדמיון.
- משחקי תפקידים מעשירים את השפה.
- משחקי תפקידים מאפשרים להביע רגשות שונים.
- משחקי תפקידים מאפשרים להתמודד עם מצבי לחץ וחרדה.
- משחקי תפקידים עוזרים להתמודד עם בעיות ומכשולים.
- משחקי תפקידים מאפשרים לבטא פנטזיות, משאלות ודחפים.
- משחקי תפקידים מאפשרים לחוות הצלחות ובכך לחזק את הבטחון העצמי.
הרצון הזה להתנסות במשחקי תפקידים הוא טבעי וטבוע בנו מעצם היותנו אנושיים, ותפקידנו כהורים הוא לעודד את התהליך הטבעי ממילא ולאפשר לזה לקרות.
ועכשיו תכלס- איך עושים את זה?
זה כל כך פשוט! מארגנים פינה נחמדה ונגישה לכל התחפושות שגם ככה מצטברות אצלנו משנה לשנה, וזהו! הילד כבר ישמח לגשת לשם, לבחור לו תחפושת מלאה או אביזרי תחפושת, ו…משם הוא כבר יזרום לבד!
ומה בנוגע לפוטנציאל הבלאגן שפינה כזו מגלמת בתוכה? נרגיל את הילדים לסדר בסוף המשחק! נלמד אותם שבסוף המשחק כל דבר שב למקומו- אנחנו חוזרים להיות האנחנו שהיננו, והתחפושות חוזרות למקומן.
ובינינו, גם אם זה לא תמיד הולך, מקסימום נזמין את העוזרת לעיתים קרובות יותר לעזור בתחזוקת הבית. בסופו של יום פסיכולוג עולה יותר…
גם אתם הייתם משחקים משחקי תפקידים בילדות? לאיזו דמות הכי אהבתם להתחפש?
