הדלת נסגרת,
וגם האור,
ופתאום אורות חזקים, מהבהבים,
ורעש!
המוסיקה שבקעה מהרמקול בחדר הקטן הבהילה גם אותי.
עד כאן, חארם על האוזניים של כולנו. ביקשתי שינמיכו קצת.
שיר אחרי שיר, תלבושת של סביבון ואחרי 2 דקות מחליפים- הנה אתה מכבי,
קחי פנס, מה את בוכה עכשיו? זהו, תחזירי,
וקחי ציור של כד, בכאילו מכינים סופגניות, כולם לערבב ולדפוק עם המקלות
קומי תרקדי, עכשיו להחזיק במצנח, ולקפוץ!
קדימה, חיוך לאמא למצלמה, למה אתה בוכה? קום לרקוד!
וכבר השיר הרביעיו מי מצליח לעקוב מה הלך פה,
עוד שיר מסתיים לו, איזה הספק, 6 שירים הצלחנו לתקתק במסיבה הזאת, 25 דקות והכל נגמר.
כולם החוצה, יש בחוץ כיבודסופגניות עם סוכר וריבה ומיצים לשתיה מתוקה, נהניתם? יופי! נתראה במסיבה הבאה!
מה הלך פה עכשיו? איזו הצפה!
עומס של צלילים, קולות, תחושות, נגיעות, רגשות, הלו, לאט יותר בבקשה!
ילדים קטנים לא צריכים הרבה, להיפך. בשביל לגדל ילדים חכמים, מדברים, בטוחים בעצמם ומתקשרים בקלות עם הסביבה זיכרו את הכלל:
“יותר זה פחות ופחות זה יותר.”
מנות קטנות, לעיתים קרובות. אין צורך ברעש וצלצולים, משחקים מתוחכמים בטאבלט או דפי עבודה ותרגילים. הלמידה הכי טובה ונכונה נמצאת מתחת לאף שלנו, בפשטות של היום-יום וברוטינה של החיים. צריך רק לדעת לתפוס את הרגעים האלו ולנצל אותם לטובתנו.
אמא לביאה לא מחכה,
לא מפספסת את חלון ההזדמנויות הקצר בו המוח נמצא בשיא הגדילה שלו
ומנצלת כל הזדמנות ללמידה ושיפור הדיבור. כי ככה מגדלים ילדים מדברים!
