כבר חודש שאני מתעוררת לפני השמש, ב5:45,ופותחת את היום שלי בהליכה מאומצת של 40 דקות עם חברה טובה.
האמת היא שזה קשוח לי מאד.
ההליכה קשה לי, כואבים לי השרירים,
וברגעים רבים לאורך ההליכה אני מרגישה שאני חייבת לעצור עכשיו בצד,או לפחות להאט את הקצב.
אבל מה, פדיחה.
אני לא פה לבד,וחברה שלי, שתהיה בריאה,נינג’ה אמיתית. לא מתעייפת בכלל, בקושי מזיעה 
ברגעים האלו שאני מרגישה שאין לי כוחות ועוד שניה אני קורסת,מצאתי את עצמי אומרת לעצמי (בלב):
“אין לי כח,
אני לא מצליחה,
קשה לי,
חייבת לעצור לנוח,
אמא’לה איזה קשה זה”.
שמתי לב שכשאני אומרת את הדברים השליליים האלו לעצמי,אני מרגישה אפילו יותר חלשה.
קצב ההליכה שלי יורד,אני מתחילה להשתרך מאחור,כאילו באמת עוד רגע עוצרת ודי.
היום ניסיתי משהו אחר.
כשתפסתי את עצמי מתקשה מאד, במקום להגיד לעצמי את אותן מנטרות שליליות,התחלתי להגיד לעצמי (בלב):
“אני חזקה!
קטן עלי!
אני מצליחה!
כל הכבוד לי!
אני אלופה!
אוכלת את זה בלי מלח!”
ופתאום מה שקרה, לא רק שלא האטתי את קצב ההליכה,אלא אפילו הצלחתי לעקוב (בחצי צעד, בואו לא נסחף ;))את אותה החברה.
קצב ההליכה שלי נהיה מהיר יותר!
מה אני אומרת פה בעצם?
למילים שלנו יש כח באמת, זה לא סתם.
מילים יוצרות מציאות, ברמה הכי בסיסית.
ברגע שאני אומרת משהו, גם אם זה בלב,בתת מודע אני מתחילה לפעול בכיוון הזה.
וכשאנחנו אומרים לילדים שלנו מילים טובות, גם אם לפעמים אנחנו קצת “מגזימים” במחמאות,
אנחנו גורמים להם להאמין שזה באמת אפשרי,שהם באמת כאלו.
ואז הם מתחילים בעצמם לפעול ולהתנהג כאילו הם באמת כאלו.
יותר מזה, הם יתחילו לדבר על עצמם ולהגיד לעצמם את אותן מילים מעצימות.
כי ילדים, כידוע, לומדים דרך חיקוי.
אז הקפידו לחשוף אותם למילים שתרצו שהם יחקו בעצמם.
למילים יש כח, והן מאמנות את המוח לא פחות מהליכה טובה
מסכימים איתי? יאללה, רוצו ליישם!
שלכם,
נועה ברק
קלינאית תקשורת
מעצימה ילדים בעזרת מילים
