במאמרים קודמים (חפשו אותם פה בבלוג) עסקנו בחוקי השפה (הדקדוק). התחלנו מאבני הבניין הקטנות ביותר (פונולוגיה- תורת ההגה), המשכנו למבנה המילה הבודדת (מורפולוגיה- תורת הצורות). במאמר זה נעסוק באופן התחברות המילים לרצף תקני ומתאים –’תחביר’.
רצף מילים מוגדר כ’משפט‘ כאשר הוא עומד בכללי התחביר בשפה. לכל שפה יש את הכללים והמאפיינים התחביריים שלה, למשל- בעברית נגיד ‘ראיתי פרח יפה’, ואילו באנגלית נגיד ‘ראיתי יפה פרח’ (I saw a beautiful flower). שינוי סדר המילים יכול להביא למשפט לא תקני (במקום ‘ראיתי את הפרה’ נגיד- ‘הפרה את ראיתי’), או למשפט לא הגיוני (במקום ‘החלב בתוך המקרר’ נגיד ‘המקרר בתוך החלב’).
בכדי שהילד יוכל לצרף מילים ליצירת משפטים בעלי מבנה תחבירי, עליו להכיר ולהשתמש במספר מינימלי של מילים. לרוב, הילד צבר בשלב זה כבר מאות של מילים!
הצרופים הראשונים של הילד נראים כמו ‘שרשור’ של מילים. השימוש הוא בעיקר במילות תוכן ואין שימוש עדיין במילות קישור (למשל- ילדה שאומרת ‘אמא חתול חלב’ ומתכוונת למעשה להגיד ‘אמא, תראי! הנה חתול שותה חלב!’). מהר מאד הילד לומד מהו הסדר הנכון של המילים במשפט ובודדים המקרים בהם נשמע ילד שאומר ‘אבא אכל לא’ במקום ‘אבא לא אכל’.
ברכישת המבנה התחבירי יקרו מספר דברים במקביל:
- יופיע סדר מילים תחבירי תקין (נושא+נשוא+מושא).
- יופיעו מילות פונקציה (‘את’, ‘ב’, ‘ליד’, ‘אבל’, ‘ו’ ועוד).
- התפתחות מורפולוגית – יופיעו מילות תוכן ומילות יחס נטויות (במקום להגיד ‘את אני’ יגיד ‘אותי’. במקום להגיד ‘ילדה אוכל’ יגיד ‘ילדה אוכלת’).
חשוב לציין כי אמנם המשפטים שהילד יפיק ילכו ויתארכו, אך במקביל נמשיך לשמוע גם הפקות של משפטים קצרים בני מילה אחת או שתיים.
ואיזה משפט מצחיק הילד שלכם אמר? מוזמנים לשתף פה בתגובות!
