את המשפט החמוד הזה אמר בני כפיר, כשהיה בן שנתיים וחצי. ולא, אני לא בלונדנה וגם לא בלונדינית… 😉 הטעות החביבה הזאת מלמדת על התחלה של הבנת תהליך שפתי עליו ארחיב כעת:
2) מורפולוגיה– תורת הצורות. תחום זה עוסק בצורות המילים בשפה ובמשמעותן של צורות אלה.
צורן הוא יחידת השפה הקטנה ביותר הנושאת משמעות. לדוגמא, הסיומת ‘ ָה’ במילה ‘סוסָה’ הופכת את מין החיה לנקבה, ולכן היא צורן הנקבה.
בין המורפולוגיה לפונולוגיה (זוכרים? תורת ההגה המוזכרת במאמר קודם) קיים קשר הדדי. למשל, שינוי סדר הצלילים במילה ‘פיסל’ יביא למילה השונה לחלוטין במשמעותה ‘סילף’.
המילים הראשונות שהילד לומד להכיר הן חסרות מבנה צורני פנימי עבורו. מבחינתו, כל מילה עומדת בפני עצמה. סביב גיל שלוש שנים, הילד מתחיל לעשות הכללות. למשל, הוא לומד שהסיומת ‘ים’ משמעה ריבוי, ולכן אם ירצה להגיד ‘הרבה שעון’ יוכל להשתמש במילה ‘שעונים’. הילד עוד לא מכיר את כל יוצאי הדופן בשפה, ולכן בשלב זה נתקל גם בטעויות שונות, כמו ‘לבים’ (במשמעות של ‘הרבה לבבות’), ‘סֶפֶרים’ (במשמעות של הרבה ‘סְפָרים’), ועוד.
בכדי שילד יוכל ללמוד להבין ולהשתמש בשפה העברית באופן עשיר, מגוון ותקני, עליו להכיר את היחידות הצורניות הקיימות בשפה. על הילד להבין את משמעותן, ואת הדרך בה ניתן ליצור מילים חדשות באמצעות שימוש באותן יחידות צורניות. תהליך זה דורש בשלות קוגניטיבית, אך גם חשיפה עשירה לשפה על גווניה ומאפייניה השונים.
המילה ‘בלונדנה’, למשל, מלמדת על הכרת אחת מסיומות הנקבה (‘ָה’), אך שימוש לא תואם למילה הספציפית (שהרי אומרים ‘בלונדינית’).
ומה נכון להגיד עליך? בלונדיני, בלונדנה, או משהו אחר?
